מאמרים בנושא המקדש

 


חזרה למעלה

 
 
 


מאמרים בנושא האשה במקדש

 

קורבן יולדת
החיבור המיוחד של הנשים למקדש


 

כל אשה שזכתה לחוות הריון ולידהשותפה להרגשה המיוחדת של עוּבר המתפתח ברחם, ולתהליך הלידה המלווה בכאבים אך בקירבה גדולה לה' והודיה על הנס והפלא של לידת תינוק זך וטהור.
בזמן שבית המקדש היה קיים, הדרך המרכזית להביע את השמחה וההודיה לה' על הלידה היתה על ידי הבאת קורבןיולדת.
בתחילת פרשת "תזריע" התורה מציינת שאישה מביאה קורבן יולדת אחרי 40 יום מהלידה - לאחר לידת בן זכר, ואחרי לידת בת - היולדת מביאה את קורבנה לאחר 80 יום מהלידה.
מהתורה, אחרי לידת בן זכר האישה מחכה 7 ימים של דם טמֵא, בהם היא אסורה לבעלה. בסוף זמן זה היא טובלת ומותרת לבעלה. ב-33 הימים הבאים, למרות שהיא מדממת, הדם נחשב מהתורה כדם טהור. בתקופה זו  יש עליה שני איסורים: "בכל קודש לא תיגע, ואל המקדש לא תבוא" (ויקרא י"ב, ד). אסור לה לאכול קודשים קלים, ואסור לה להיכנס למקדש. 
מכאן שיולדת שילדה בן בסמוך לחג הפסח, לדוגמה, איננה משתתפת באכילת קורבן הפסח. כך גם איננה משתתפת באכילת קורבנות החג האחרים. לאחר המתנה של 40 יום - היא טובלת  ועולה למקדש ביום ה-41 מהלידה,  ומקריבה את קורבנה. כאן מסתיים תהליך הטהרה. 
אחרי לידת בת האיסורים הם זהים, אך תהליך הטהרה ארוך יותר. היולדת טובלת לאחר 14 יום, ולאחריהם מותרת לבעלה. היא מחכה 66 ימים נוספים, ובסופם עולה למקדש. הבאת הקורבן נעשית ביום ה-81 מהלידה.
ביום עלייתה למקדש, היולדת הנרגשת עומדת בשערי ניקנור שבמקדש. היא נותנת לכהן שני קורבנות: כֶּבשׂ לעולָה ובן יונה או תור לחטאת. היא עומדת בפתח השער ורואה את הכהן מקריב את קורבנה. כאן מיושֶׂמת ההלכה: "אין קורבנו של אדם קרֵב, אלא אם הוא עומד על גביו" (סוטה ח ע"א). האדם המקריב חייב להיות נוכח בשעת ההקרבה.
אנו מכירות את החולשה שלאחר הלידה, ולכן חז"ל קבעו שהיולדת יכולה לשלוח את בעלה במקומה להקריב את הקורבן בשמה.
חז"ל מתארים לנו סיפור מעניין על מציאות בזמן הבית השני שבו הסוחרים מכרו ליולדות ביוקר את קורבנותיהן: "מעשה שעמדו קינים (תור או בן יונה) בירושלים בדינרי זהב" (משנה כריתות פ"א מ"ז). היולדות לא יכלו להרשות לעצמן לקנות במחיר יקר, ולכן נמנעו מלהביא קורבן. רבן שמעון בן גמליאל תיקן תקנה מהפכנית וגרם להוזלה משמעותית של מחירי הקינים. והתוצאה: "ועמדו בו ביום ברבעתיים" (שם) - המחירים צנחו לרבע דינר כסף.
אנו מקוות שנזכה בדורנו לבנין המקדש 
ותהיה לנו הזכות הגדולה להקריב קורבן מיוחד זה, קורבן יולדת, עבור כל אחד מילדינו.
 
נותרנו עם שאלות רבות לא פתורות:
מדוע תהליך הטהרה אחרי לידת בת ארוך יותר מלידת בן? 
מדוע היולדת מביאה קורבן חטאת? 
האם היולדת מחוייבת להגיע לאחר 40 או 80 יום?
 
על שאלות אלו ואחרות ננסה לענות במאמר אחר.

____________________________________________________________
 

האישה במעמד הקהל


מצוות הקהל, כידוע, מתקיימת אחת לשבע שנים בסופה של שנת שמיטה במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות. במה נתייחדה מצווה זו שבעל ספר החינוך מכנה אותה: "עמוד חזק וכבוד גדול בדת" (החינוך, מצוה תרי"ב)?
ומהו הקשר המיוחד שלנו, הנשים , למצווה זו?
מצוות הקהל מוזכרת בפרשת וילך (דברים לא) " ..מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת... הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם..". קיימת הקבלה מעניינת של מעמד הקהל למעמד הר סיני ( דברים ד, י):" הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים". מתוך השוואה זו אנו יכולים לעמוד על יחודו של מעמד הקהל. זהו מעמד של קבלת תורה מחדש בארץ במקדש על ידי כל העם מתוך חוויה חזקה שמטרתה לחזק את קיום התורה וקבלת עול מלכותו יתברך.

כיצד התקיים מעמד הקהל?

הרמב"ם מתאר זאת באופן ציורי (הל' חגיגה פ"ג ה"ד) : תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם, ומביאין בימה גדולה ושל עץ היתה ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו וכל ישראל העולים לחג מתקבצין סביביו". במעמד המוני של רבבות אנשים, נראה היה שהנשים נמצאו בגזוזטראות העליונות של עזרת הנשים והגברים היו עומדים בעזרת הנשים למטה.
המלך היה קורא פרשיות שונות מחומש דברים "שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת" (רמב"ם, שם). הרמב"ם מדגיש שכל אחד חייב במצווה זו: "אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה.. שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה" .

מהו גדר חיוב הנשים בהקהל? 

נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, כך שיכולנו להניח שגם ממצות הקהל תהיינה פטורות משום היותה תלויה בזמן. אך הגמרא קובעת (קידושין לד ע"א) "מצה, שמחה, הקהל, דמצות עשה שהזמן גרמא, ונשים חייבות!". המקור לכך הם הדברים המפורשים בתורה: "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים והטף". אנו הנשים חלק מהכלל , וגם אנו מצוות להיות חלק מהחוויה החד פעמית של שמיעת דברים התורה וחיזוק יראת שמים.
חז"ל מדייקים ומבארים את מקומה של האישה במצווה זו. הדברים נלמדים מסיפור מעניין בגמרא (חגיגה ג ע"א): "תנו רבנן: מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין, אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש, שבת של מי היתה? - שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. - ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הקהל. - ומה דרש בה? (דברים ל"א) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. - אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני!".

מה משמעות המילים : " נשים באות לשמוע"?

האורח חיים הקדוש מבאר: " "וכבר קדם לנו כי הנשים אינם בני תלמוד תורה, דכתיב "ולימדתם אותם את בניכם" (דברים יא, יט), ודרשו חז"ל (קידושין כט ע"ב) ולא בנותיכם. "למען ישמעון" פירוש שישמעו מצוות התורה שחייבין הם לעשות ודבר זה הם שוים בו (הגברים והנשים), שגם הנשים חייבות במצוות לא תעשה ובמצוות עשה שאין הזמן גרמא.. "למען ילמדו" כנגד האנשים בלבד שהוא תלמוד תורה". אם כן, עניינה של השמיעה שהאישה חייבת בה היא קבלת עול תורה ומצוות.

"מרגלית טובה"- מהי?

חובת ההתכנסות בבית המקדש חלה על הגברים, הנשים והטף. למרות שהילדים אינם מסוגלים להבין, טורח העמל בהבאתם נותן שכר להוריהם. מדוע רבי יהושע התפעם מחידוש זה שכינה אותו "מרגלית טובה"? הסבר נפלא לדבר זה קראתי ב 'סידור המקדש לאם ולבת ישראל' של הרב ישראל אריאל. הוא מביא מקור נוסף המזכיר את רבי יהושע. בפרקי אבות (פ"ב מ"ח) נאמר שרבן יחונן בן זכאי שהיה רבו של רבי יהושע בן חנניה שיבח אותו במילים אלו : "אשרי יולדתו" . ר' עובדיה מברטנורא מפרש (שם):" .. על שם שהיא (אימו) גרמה לו שיהא חכם, שהיתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעירה ואומרת להם בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שבמעי שיהיה חכם, ומיום שנולד לא הוציאה עריסתו מבית המדרש כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה". רבי יהושע הבין עד כמה דברי התורה משאירים את רישומם בנפש הפעוט. ואכן שהייתו בינקותו בבית המדרש הביאה את רבי יהושע לצמוח כאחד מגדולי התנאים. על אחת כמה וכמה, כשמביאים את הילד הרך לחצרות המקדש להיות שותף למעמד כעין מעמד הר סיני, בוודאי שהדבר משאיר רושם עמוק בנפש.
יהי רצון שנזכה לעלות לרגל למקדש, להיקהל בחצרות בית ה' כעם אחד, ולחדש את הברית עם מלכינו!



____________________________________________________________

מה בין אישה, נחלה וט"ו באב?

שמחה יתרה בט"ו באב, על שום מה?

 
חז"ל מציינים את אופיו החגיגי של יום ט"ו באב (תענית ל ע"ב): " לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים". הם מונים שורה של אירועים שנתנו ליום זה את אופיו המיוחד, אך אנו נתמקד בדעה אחת: "אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה".

יחד או ייחודיות?

בכדי להבין את השמחה המיוחדת שבכך, יש לחזור לשני סיפורים מקבילים שאירעו בתקופת המדבר: בקשתן של בנות צלפחד ובקשתם של בני מנשה בן יוסף.
כידוע, בנות צלפחד היו ללא אחים . הן ביקשו נחלה בארץ ישראל למרות שעל פי הנוהג, בת אינה יורשת נחלה. הקב"ה אישר את בקשתן באופן נחרץ: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת!" (במדבר כז, ז). בעקבות בקשתן התחדשה ההלכה: "אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (שם פס' ח). מצב זה יצר בעיה ביחס לנחלות- אשה יורשת נחלה והיה ותתחתן עם גבר שאינו משבטה, נחלתה תעבור לשבטו, וכך יגרע מנחלת שבטה המקורית. על כך קובלים בני שבט מנשה:
"וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ"" (במדבר לו ,ג). גם כאן אנו שומעים את אישורו של הקב"ה:" כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים!" (שם פס' ה'). ההלכה שנתחדשה היא שבמצב שיש בת היורשת נחלה, היתר הנישואין עבורה הוא רק לגבר מבן שבטה, וזאת כדי להשאיר את הנחלה בתוך השבט המקורי. וכך נאמר בפסוקים: " וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". (שם, פס' ט').
אנו רואים את הקשר האמיץ שיש לכל שבט לנחלת אבותיו. כל אזור גיאוגרפי בארץ ישראל מבטא את תפקידו ומהותו הייחודית של כל שבט, דבר שלא ניתן להעביר לשבט אחר.
היתר ייחודי ניתן לבנות צלפחד:" זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים". מכיוון שהן יזמו את הבקשה ודרשו נחלה בארץ ישראל, ה' נותן להן את האפשרות להינשא לכל גבר שירצו, מכל אחד מהשבטים, אך עצה טובה שינשאו לבן שיבטן (בבא בתרא קכ, ע"א)

"תנה לנו אחזה!"

ביתר עומק ניתן לראות שבנות צלפחד מייצגות את כלל נשות דור המדבר. הנשים חשו בקשר עמוק לארץ,לקרקע ולנחלה. בסיום המפקד שנערך לעם ישראל בערבות מואב נאמר: " וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי" (במדבר כו סד). רש"י מדייק ואומר: " אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות (במדבר כז, ד) תנה לנו אחוזה". מכאן שכל דור האבות לא זכה להיכנס לארץ ישראל, מלבד הנשים! הן זכו להיכנס בגלל תשוקתן ואהבתן לארץ ישראל. כידוע, אדמת הארץ משולה לאישה. הגבר הוא הנותן והמשפיע, והאישה היא המקבלת, כמו האדמה שמהווה כלי קיבול למטר השמים ובאמצעותו היא פורה ומוציאה פירות.

איסור החיתון של בת יורשת נחלה להינשא לבן שבטה חל רק על דור האבות- דור המדבר. כאשר הבנים זכו להיכנס לארץ, התגלה ביטול האיסור לדור הבנים בט"ו באב. איסור זה היה קשה לבנות ישראל, ולכן היתה להן שמחה גדולה ביום שהותרו השבטים לבוא זה בזה, ובכך הן בעצם חזרו למעמדן המקורי של בנות צלפחד.

איזו אישה כשרה?

למרות ההיתר, נשים שהתחתנו עם גבר משבט אחר לא ראו זאת בעין יפה. ניתן לראות זאת מספרו של יפתח הגלעדי. לגלעד היו שתי נשים: אחת משבטו ואחת שאינה בן שבטו, והיא ילדה את יפתח. הכתוב מכנה אותה זונה "ולפי שלא נשאת לאחד מבני שבטה קראה הכתוב זונה" (רלב"ג,שופטים יא, א). בני האשה רוצים לנשל את יפתח מהנחלה מכיוון שאימו עשתה מעשה שאינו ראוי. הנקודה המפתיעה שלמרות שישנו היתר חיתון בין השבטים, הדבר נתפס כמעשה זנותי. כל שבט היה מעוניין לשמור על זיקתו החזקה לנחלתו ולא להעבירה לאדם משבט אחר. אשה נאמנה וכשרה היא זו שנשאת עם בני שבטה ולא מעבירה את נחלתה לשבט אחר.

אם הבנים שמחה!

ארץ ישראל משולה לאם, ועם ישראל הם בניה. הרב יששכר טייכטל הי"ד כתב את סיפרו בזמן השואה הנוראה. כל מטרת סיפרו היא לספר בשבחו של מפעל בנין הארץ. הוא מכנה את סיפרו: "אם הבנים שמחה", וכך הוא מסביר: " וקראתי את שם הספר "אם הבנים שמחה" ע"פ הירושלמי ברכות (פ"ב ה"ח) דמכנה את ארץ ישראל בשם אם דישראל, וארצות הגולה בשם אם חורגת. וידוע מאמר חז"ל (פסיקתא רבתי כ"ז-ל"ב) דאימנו ציון בוכה ומיללת עלינו בהיותנו בגולה, וממתנת לנו שנשוב לחיקה...כן אני מדמה ומתאר לפני, מהשמחה של אימנו ארץ ישראל בשעה שנשוב כולנו אל חיקה" (אם הבנים שמחה, עמ' מ-מא).
תפקידנו הנשים הוא להתחבר לנחלת אבותינו, לספר בטוב הארץ, לשבח את קדושתה ויופייה הפנימי. עלינו ללכת בעקבות בנות צלפחד הצדיקות שהקנו לנו את המידה הזו. זה אחד מתפקידנו בדור זה. הרב חרל"פ אומר זאת בבהירות: "בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת, שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב...ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל, ומבלעדי ההיאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם" (מעייני הישועה, עמ' קצו).
משה רבינו מבקש בפרשתנו : "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה". עלינו להיות מלאות הכרת טובה לקב"ה על שזכינו לגור בנחלת ה', דבר שנמנע ממשה רבינו ע"ה : "כי לא תעבור את הירדן הזה". עלינו להיות ראויות למתנה מיוחדת זו, ולפעול בכל כוחנו להורשת כל חלקי אדמתנו הקדושה.



____________________________________________________________

 


 

 

 

חזרה למעלה
 

 
 


 
מאמרים בנושא הר הזיתים

 


 

  חזרה למעלה